לתא המשפחתי תפקיד מכריע בטיפול במתמודדים עם בעיות נפש. בעיות בריאות הנפש, מאז ומעולם, היו מקושרות לתהליכים חברתיים ופסיכולוגיים שלא תפקדו כהלכה במשפחת המוצא של האדם המתמודד, אולם, כיום, בשל התפתחויות שונות שחלו בעשורים האחרונים, הופכות משפחות המתמודדים לחלק עיקרי בטיפול במתמודדי הנפש. אמנם, ישנם יתרונות רבים (לטווח הקצר והארוך) בשיתוף המשפחות בטיפול במתמודדים, אולם, יישום המעורבות המשפחתית בטיפול במתמודד עם בעיות נפשיות טומן בחובו גם לא מעט אתגרים. לבני המשפחה המטפלים ישנם מספר מאפיינים בולטים המעניקים להם יתרון בטיפול במתמודדים (כגון תקשורת טובה יותר, יחסים טובים יותר והשפעה פחותה של הסטיגמות הנפוצות) על פני המטפל המקצועי, אולם המחיר שעלול להיגבות ממנו בשל היותו בן משפחה ומטפל במקביל, עלול, אף הוא, להיות גבוה יותר.
הבריאות הנפשית והרקע המשפחתי
אנחנו מושפעים מאד מהמשפחות הגרעיניות שלנו. מהרגע שאנחנו נולדים, אנחנו מתחילים ליצור את ההתקשרויות המוקדמות למטפלים העיקריים בנו, כשהצורך הזה בחיבור והתקשרות לזולת ימשך מאז ולאורך כל חיינו. המשפחות שלנו הן המעצבות אותנו – הן משפיעות על ההתפתחות שלנו, ואנחנו מפנימים, מיישמים ומשקפים את ההתנהגויות, אמות המידה, המנהגים וההרגלים שלהן. אנחנו מורגלים לקבל ממשפחותינו מחסה ותמיכה, ומצפים מהן, באופן אינסטינקטיבי, גם לעמוד לצידנו בשעת הצורך.
עבור מתמודדים עם בעיות נפש, התא המשפחתי משחק תפקיד מכריע אף יותר, לטוב ולרע. זאת, מאחר וחלק גדול מבעיות בריאות הנפש מקושרות למגוון של תהליכים חברתיים ופסיכולוגיים המתרחשים במשפחתו הגרעינית של האדם המתמודד. מקונפליקטים וחיבה הורית, דרך סגנון ההורות וזמן האיכות המשפחתי ועד לניתוק רגשי מההורים וחוסר בתמיכה – לכל רכיב ביחסי הורים – ילדים ויחסי אחאים ישנה חשיבות בעיצוב נפשו של האדם, כמו גם בבריאותה וביציבותה לאורך חייב.
בין אם בשל העומס המוטל כיום על המוסדות הציבוריים שתפקידם לדאוג לבריאות הנפש ובין אם בשל המגמה המתפתחת התומכת בהעברת מרבית האחריות לטיפול במתמודד מהמוסדות אל המשפחה והקהילה, משפחות רבות חשות, לעיתים קרובות, שהן מתמודדות עם העומס והאחריות לספק לבן המשפחה המתמודד את התמיכה והטיפול הנדרשים לו, ובמקביל – גם עם ההאשמה (המוסווית או הגלויה, העצמית או החיצונית) ל"חלקן" באחריות להתפתחותה של מחלת הנפש או להופעתה של הבעיה הנפשית אצל בן המשפחה. בחלק גדול מהמקרים, לתחושות אשמה / האשמה עצמית אלו אין כל אחיזה במציאות, עובדה "זניחה" שאינה מונעת מבני המשפחה של מתמודד הנפש / המכור להתמודד עימן, לעיתים קרובות, במשך שנים.
המשפחה כגורם מהותי בתהליך הטיפול במתמודד הנפש
במהלך ארבעה או חמישה העשורים האחרונים, הטיפול הפסיכיאטרי העביר את מרבית כובד משקלו ממערכת הטיפול המוסדרת והמסודרת שהציעו מערכות הבריאות במדינות שונות אל טיפול במסגרת הקהילה. דבר זה גרם ליצירת מגמה המתייחסת לשיתוף המתמודדים, משפחותיהם והמטפלים בהם בניהול מחלת הנפש ובשיקום (למשל, שיקום פוסט טראומה). כיום, נחשב למקובל למדי להכיר בחוויותיהם האישיות ובהעדפותיהם של המתמודדים ובני משפחותיהם במהלך תכנון וארגון הטיפול הפסיכיאטרי הנדרש למתמודד.
יתרונות המעורבות המשפחתית בטיפול במתמודדים עם מחלות נפש
מגמה גוברת זו של מעורבות המשפחה בתהליך הטיפול והשיקום של מתמודדים עם מחלת נפש מונעת ומתוגברת על ידי מספר מחקרים, שהוכיחו את היתרונות לטווח הקצר ולטווח הרחוק של גישה זו. הנה מספר מהבולטים בהם – מעורבות משפחתית במצבם של מתמודדים עם מחלת נפש עשויה להוביל להשגת תוצאות טובות יותר במצבו של המטופל, כדוגמת צמצום התרחשות ההתקפים, פרקי זמן ארוכים יותר בין התקף אחד לבא אחריו, הפחתה בכמות האשפוזים בבית החולים, תקופות אשפוז קצרות יותר ושיפור התגובה לתרופות ולתוכניות הטיפול. עבור המתמודדים עם סכיזופרניה, הוכח כי המעורבות המשפחתית גם מפחיתה סימפטומים פסיכוטיים ותסמינים נוספים ומסייעת בזיהוי מוקדם יותר של סימני האזהרה המלווים את ההתקפים בהמשך. עבור מתמודדים עם דיכאון, ההתערבות המוקדמת (עם הופעתם של התסמינים לראשונה) עשויה לסייע בהפחתת חומרת האפיזודות.
ישנן עדויות המעידות על כך כי השיפור במצבם הכללי, האישי והחברתי של מתמודדים שמשפחותיהם מעורבות בתהליך נמשך לאורך זמן, במקרים בהם המעורבות המשפחתית נשמרת באופן פעיל. המעורבות המשפחתית אינה מסייעת רק למתמודד-עצמו, שכן, ישנם מחקרים שמוכיחים כי מעורבות כזו מסייעת בהקלת העומס על המשפחה ועל המתח אותו חש בן המשפחה העיקרי המטפל במתמודד. בנוסף, מעורבות משפחתית בתהליכי הטיפול משמשת כשסתום המווסת את הרגשות הנחווים והמובעים על ידי בני המשפחה המטפלים במתמודד.
אתגרי המעורבות המשפחתית בתהליך השיקום
למרות כל אותם יתרונות פוטנציאליים מתועדים שאותם הזכרנו, התמונה אינה ורודה לגמרי, מכיוון שישנו תיעוד על כך כי, במקרים רבים, האתגרים שביישום המעורבות המשפחתית בטיפול במתמודד עם מחלת נפש מתרחבים הרבה מעבר לאתגרים המאפיינים את הקושי ש"בתרגום" גישה טיפולית תיאורטית למעשים בפועל.
מתמודדים עם מצבים שונים הקשורים לבריאות הנפש עשויים להסתייג משיתוף משפחותיהם בטיפול ממספר סיבות עיקריות: הם עשויים להעדיף לשמור את היקף ופרטי מחלתם ממשפחתם, בין אם מתוך ההעדפה נובעת מתוך חוסר הרצון להכביד על בני המשפחה ובין אם מהחשש להחמיר את המצב. חששות אלו רלוונטיים במיוחד כאשר בני המשפחה ביקורתיים, דבר שעלול להוות מקור ללחץ נוסף וטריגר להישנות הבעיה. בנוסף, חלק מהמתמודדים חוששים מהצבת בני משפחתם בעמדת כוח, וכתוצאה מכך, גם יצירה של מערכת יחסים לא מאוזנת בה בני המשפחה ה"בריאים" יודעים "טוב יותר" מהמתמודד-עצמי מה "נכון" ו"בריא" עבורו.
גם למשפחות המתמודדים עלולים להיות חששות משלהם לגבי מעורבות כזו, למשל, חשש מחשיפת העניינים המשפחתיים הפנימיים בפני גורמים חיצוניים. זאת, במיוחד במקרים בהם עניינים משפחתיים הם המוגדרים כתורמים משמעותיים להתדרדרות מצבו הנפשי של המתמודד. חסמים אפשריים נוספים לשילוב מוצלח של המשפחה בטיפול עלולים להיות חוסר הבנה למחלות נפש ולמצבים נפשיים, הסטיגמה המקושרת למחלות נפש וחוסר מודעות לתפקיד המשמעותי שיש למשפחה בתהליך ההחלמה והשיקום.
הבית המאזן של אי– זון – בית מאזן במלוא מובן המילה!
אנשי הצוות המיומנים של בית מאזן E-זון, מקפידים להתמחות בגישות טיפול שונות, ולחלק את תשומת ליבם המקצועית והאישית בין המתמודד המטופלים ובין בני משפחתם. זאת, משום שאנחנו מודעים לתפקיד המכריע שיש למשפחה בשיקום, ומכיוון שאנחנו עושים כל שביכולתנו בכדי לסייע למטופלים להחלים ולהשתקם!
