"הלם קרב" הוא שמה המיתולוגי הרווח בציבור של תגובה נפשית ספציפית, שבעשורים האחרונים זכתה להגדרה המקצועית PSTD (או הפרעת דחק פוסט טראומטית). בשל רלוונטיות הנושא, הפרעות הדחק הפוסט טראומטיות מעסיקות את המחקר הקליני בתחומי הפסיכולוגיה השונים לא מעט, ולכן, ניתן אף לומר כי תחום זה (שוב, למרבה הצער) חווה לא מעט התפתחויות בתקופה זו. עם הפרעת הדחק הפוסט טראומטית מתמודדים אנשים רבים, גברים ואף נשים, אשר נחשפו לאירועים מהסוגים השונים שבהם היו נתונים בסכנה לשלומם או לחייהם או לשלומו / לחייו של אדם היקר להם.
עד לאחרונה, מרבית מקרי ה-PTSD המאובחנים בישראל סווגו ככאלה שאירעו אצל חיילים וחיילות עקב נוכחות באירועי-קיצון כלחימה בקרבות (הלומי קרב), פיגוע טרור או קרות אסון טבע. אולם, עם הזמן (ובמיוחד לאור החודשים המאתגרים שעברו עלינו לאחרונה), מעגל נפגעי ה-PSTD התרחב בצורה ניכרת, וכיום, נכללים בו אנשים המתמודדים עם טראומה עקיפה, בשל נטילת חלק באירוע הטראומטי במעגל השני או השלישי שלו. הדוגמה הבולטת (והמכאיבה) ביותר לכך כיום בישראל, היא אנשי זק"א, אנשי צוותי ההצלה ואנשי כוחות הביטחון המתמודדים עם ההשלכות הנפשיות של המראות שאותם נאלצו לראות כתוצאה מאירועי השביעי באוקטובר.
הלומי קרב או מתמודדים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית – מה ההבדל, בעצם?
הלם קרב (נוירוזת מלחמה, תגובת מתח לחימה, הפרעת מתח פוסט טראומטית צבאית או shell shock) מתייחס, ספציפית, לכלל התגובות הפיזיות / הרגשיות אותם חווים הלומי קרב – אנשים (ונשים) שהשתתפו בקרב או חוו אירוע טראומטי אחר במסגרת פעילות ביטחונית. תגובותיהם של הסובלים מהלם קרב עשויה להתבטא בתסמינים פיזיים (כדוגמת הזעה, עליה בדופק ובקצב הנשימה) כמו גם בתסמינים רגשיים (שהבולטים בהם הם החרדה, הדיכאון והזיכרונות, הפלשבקים המציפים המופיעים ללא שליטה, עם הופעת "טריגר" או בלעדיו). במידה ולא יטופלו בצורה המתאימה, התסמינים עימם מתמודדים הלומי קרב עלולים להפריע לתפקודם היומיומי התקין של המתמודדים, כמו גם לתפקודם של האנשים שאוהבים אותם, ועלולים להימשך שבועות, חודשים ואפילו שנים רבות לאחר שהאירוע הטראומטי-עצמו הסתיים.
המונח "הלם קרב" הופיע, ככל הידוע לנו, במהלך מלחה"ע הראשונה, ושימש לתיאור התגובות (שאותם אנחנו מכנים כיום "תגובות פוסט טראומטיות") שנצפו אצל חיילים לאחר השתתפותם בקרבות. כאמור, כל זה, שנים רבות לפני שהפסיכולוגיה ידעה להגדיר בצורה המדויקת את הפרעות הדחק הפוסט טראומטיות. בתחילה, ההתייחסות לתופעה כללה התמקדות בתסמינים הפיזיים שאפיינו את הלומי הקרב, אולם, עם השנים, התגברה המודעות גם לאספקטים הפסיכולוגיים והנפשיים המאפיינים הלומי קרב ואנשים הסובלים מפוסט טראומה. בסביבות מלחמת ויאטנם, חודדה האבחנה בין הלם קרב לבין הפרעת הדחק הפוסט טראומטית שאינה תוצאה של אירוע צבאי, מתוך ההכרה כי ישנם מצבים נוספים שעלולים ליצור תגובה דומה, והמצבים הללו אינם נוגעים, אך ורק, ללחימה או לנסיבות צבאיות.
כך שכיום, הכינוי הלומי קרב מתייחס, אך ורק, למתמודדים עם הפרעת הדחק הפוסט טראומטית על רקע צבאי, בעוד שה-PSTD מתייחס גם אל שאר המתמודדים, ללא קשר למקור האירוע הטראומתי שלהם.
השפעת הלם הקרב על היחסים הבינאישיים והתפקוד היומיומי
תסמיני תופעה הלם הקרב כוללים תחושת חרדה וחוסר אונים, שחזור מוחשי מחדש של האירוע הטראומטי באופן חלקי או מלא, החייאת הזכרון הטראומטי מחדש באמצעות פלשבקים טורדניים המופיעים עם טריגר או בלעדיו, תחושת דריכות פיזית ורגשית, אך גם, לעיתים קרובות, הצד השני של הסקאלה – ניתוק רגשי מהמציאות ומהווה, לעיתים, עד לכדי דיסוציאציה מוחלטת של האדם.
הלום קרב שאינו מטופל כהלכה יחווה את התסמינים הללו באופן מתמשך ומתיש – הדופק שלו יהיה גבוה, הוא יתמודד עם תגובות פיזיות נוספות (כגון הזעה, רעד, שרירים מכווצים ועוד) וגופו יפריש חומרים הקשורים לדחק ולדריכות פיזית ונפשית. הוא יהיה כעוס, עצבני, לחוץ ונרגן, יחווה קשיים בשינה ואף ייאלץ להתמודד מחדש, שוב ושוב, עם כל אותן התחושות השונות שהתעוררו בו בזמן האירוע הטראומטי. לצד תופעות אלו, קיימים היבטים אפשריים נוספים של רגזנות, אימפולסיביות ותגובות חסרות פרופורציה נורמטיבית, שעלולות להשפיע הלום הקרב ועל הסובבים אותו בכל תחום – בעבודה, בהורות, בזוגיות וביחסים הבינאישיים.
חשיבות התמיכה המשפחתית והחברתית בהתמודדות עם הלם קרב
בנוסף לשחיקה במשאבי ההתמודדות של הלום הקרב ושל משפחתו, בחלק גדול מהמקרים, כתוצאה מכל אותן תופעות שהזכרנו קודם, הלום הקרב ינסה, לרוב, לצמצם את חשיפתו לסיטואציות שונות, שלפי דעתו עלולות לעורר בו את התגובות הבעייתיות. בדרך זו, הלום הקרב עלול להוביל את עצמו לסיטואציה של בדידות (לכאורה, מרצון) שתוביל אותו למעגל של התבודדות בעייתי שממנו יקשה עליו מאד לצאת. וככל שהלום הקרב יחוש יותר מבודד מסביבתו, הוא ישקע עמוק יותר במצבו, עד שלבסוף, הוא עלול להתיש בהתרחקותו גם את הנחושים ביותר באוהביו, ולהישאר, באמת, לבדו.
גם במצב זה, חשוב לזכור, כי מי ש"מגרש" אתכם, מתרחק מכם או אפילו (במקרים מסוימים) מפעיל כלפיכם אלימות, אינו האדם-עצמו, אלא הטראומה שמנהלת אותו ואת התנהגותו. כמובן, אין פירוש הדבר כי עליכם להסכים עם איום פיזי או נפשי, אבל זה אומר כי עליכם לפנות לקבלת העזרה המתאימה המיועדת לבן המשפחה המתמודד וגם לכם, המתמודדים יחד איתו!
אפשרויות הטיפול והשיקום הזמינות להלומי קרב
מכיוון שכל הסיטואציה, על רבדיה השונים, משפיעה על הלום הקרב בתחומים רבים, על הטיפול, גם הוא, להיות רב מקצועי והוליסטי – מהטיפול הפסיכיאטרי, שבמסגרתו יקבל המתמודד מענה תרופתי, דרך הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי שיאפשר לו לסגל לעצמו "תגובות" שונות ומתונות יותר, וכלה בטיפול הזוגי / המשפחתי שנועד לגשר על הקרע בתקשורת שנוצר בין הלום הקרב לבין האנשים האוהבים אותו.
בית מאזן – EZONE – המקום המאזן והבטוח, גם למתמודדים וגם למשפחותיהם!
