טיפול בפוסט טראומה

מאחר ותפישת אירוע כטראומטי והופעת הפרעת פוסט טראומה הן עניינים סובייקטיביים, גם תסמיני פוסט הטראומה עשויים לקבל פנים שונות אצל אנשים שונים, גם כאשר הם כולם היו נוכחים באותו האירוע ממש.

תחושה כי העולם מפחיד, מסוכן ולא בטוח – מרבית המתמודדים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית חווים את העולם לפתע כמקום מסוכן ולא בטוח. הפחד או תחושת החרדה, אמנם, עשויים לצוף כתוצאה מזיכרון האירוע הטראומטי, אולם, לעיתים קרובות הם מציפים את האדם ללא כל קונטקסט רלוונטי אליו.

חוויה מחדש של האירוע הטראומטי – מחשבות חוזרות בלתי רצוניות הקשורות לאירוע או פלאשבקים שלו, עד כדי חווייתו מחדש. במסגרת זו, נפוצים גם סיוטים וביעותי לילה המטרידים את שנתו של האדם ואינם מאפשרים לו לנוח ולאגור כוחות.

טריגרים – לחושים שלנו יש זיכרון שגם הוא "מגויס" לטובת מאמצי ויכולת ההישרדות שלנו. ריח מסוים, צליל מסוים, מראה מסוים עשויים להצית זיכרון זה, לגרום לכל פעמוני ההתרעה ולנורות האדומות להתעורר, ותחושות הפחד והסכנה – להציף אותנו. במצב רגיל – הדבר מבורך (וכאמור, יהיה מסוגל למנוע מאיתנו להסתבך בצרות ולהיפגע), אולם במצב פוסט טראומטי, הטריגרים האלה מסוגלים לגרום לאדם לחוות מחדש את האירוע במלוא עוצמתו.

קשיים בריכוז ובחשיבה סדורה – לעיתים קרובות יסבול האדם הסובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית מבעיות בריכוז בעת קריאה, מקושי במעקב אחרי רצפי שיחות או מקושי בזכירת דברים שנאמרו. התופעות הללו נובעות מעצם היותו מוחו של האדם השרוי במצב זה עסוק בניסיונות לעבד את הטראומה, ולכן הוא אינו פנוי דיו בכדי לטפל במידע החדש שמגיע אליו, להתייחס אליו ולזכור אותו. 

התרחקות והימנעות מכל דבר או אדם שעלולים להיות קשורים בדרך כלשהי לאירוע הטראומטי – כשפוסט טראומה אינה מטופלת כהלכה (או אינה מטופלת כלל) האדם, באופן אינסטינקטיבי, ינסה להימנע מכל גורם שעלול להזכיר לו אותה, באופן ישיר או באופן עקיף. כתוצאה מכך, לרוב, הסובל מפוסט טראומה יעדיף להסתגר בביתו על מנת להימנע מהטריגרים שעלולים לארוב לו בחוץ.

הדחקה וניתוק רגשי – בדומה להסתגרות הפיזית, אצל חלק גדול מהסובלים מפוסט טראומה קיים ניתוק רגשי, על מנת להימנע מההתמודדות עם הרגשות שהם חוו בזמן האירוע ובזמן שמייד לאחריו. מצב זה, אמנם, מונע מהם לחוש את הרגשות הקשים הקשורים לטראומה (ואף, במקרים מסוימים, מסוגל להשכיח את האירוע לפרקי זמן מוגבלים), אבל, במקביל, הוא גם חוסם את יכולתו של האדם המתמודד עם פוסט טראומה לחוש רגשות אחרים. בדומה להסתגרות הפיזית, גם ההסתגרות הנפשית גורמת למתמודדים עם פוסט טראומה להיתפש בעיני הסובבים אותם כאדישים, קרים, חסרי כל רגש, "מתים-חיים".

עוררות-יתר ודריכות – אצל חלק מהמתמודדים עם פוסט טראומה כל החושים דרוכים כל הזמן, בכל אירוע ובכל סביבה. כל גירוי מסוגל להקפיץ או להבהיל אותם, אפילו הגירויים הניטראליים שבעיני אנשים אחרים ייתפשו כלא מאיימים. דופק מהיר ומתח שרירים מתמידים ילוו את המתמודדים האלה לאורך זמן, כשבחלק מהמקרים הם יהיו מלווים גם בחוסר סבלנות ובנטיה להתפרץ בקלות וללא כל סיבה ממשית.  ניתן לדמות את המצב למערכת התרעה (שהיא רגישה הרבה יותר ממה שהיא צריכה להיות) שפועלת כל הזמן, כשכל עלה נושר עלול להפעיל אותה. אין צורך להסביר עד כמה מעייף הדבר עבור המתמודד עם פוסט טראומה, שלא לדבר על הסובבים אותו, הנאלצים ללכת על קצות אצבעות בכדי לא להרגיז אותו.

כעס, בושה ואשמה – המתמודדים עם פוסט טראומה שאינם מטופלים עלולים למצוא את עצמם מתמודדים עם בליל של רגשות, שלמרביתם אין אחיזה במציאות ובמה שאכן התרחש באירוע – מכעס (על עצמם או על אחרים) דרך בושה (על כך שלא פעלו טוב יותר באירוע) ועד לאשמה (בחלק מהמקרים – אשמת שורדים – תחושה של האשמה עצמית על כך שהם שרדו וחיים, בעוד אחרים לא).

דיכאון, אובדן תקווה ודימוי עצמי ירוד – דיכאון (שעליו תוכלו לקרוא כאן) הוא אחד מהמאפיינים הבולטים שמאובחנים אצל מרבית המתמודדים עם פוסט טראומה. אמנם, ניתן בהחלט להבין את ההקשר שלו לאירוע ולסיטואציה, אולם חשוב לאבחן אותו ולטפל, גם בו, בהתאם.

פגיעה בזוגיות, במשפחתיות ובקשרים עם המעגלים החברתיים והתעסוקתיים של המתמודד – לאור כל התסמינים שפירטנו קודם, ברור לגמרי כי המתמודדים עם פוסט טראומה מתקשים לנהל חיים תקינים ונורמטיביים. בין אם הדבר מתרחש בשל הבחירה שלהם-עצמם להתרחק ולהתנתק, ובין אם כתוצאה מהנסיבות הגורמות לכך שאחרים יתרחקו מהם, הם יפוטרו או שיתגרשו מהם.

הלומי קרב כפי שצוין בתחילה, עד לפני זמן לא רב, הלומי הקרב היו בישראל האוכלוסייה המזוהה ביותר עם הפרעת פוסט טראומה. כיום, בשל הנסיבות, ההתרחשויות והאירועים שאיתם כולנו מתמודדים יומיום, נראה, למרבה הצער, כי הלומי הקרב איבדו את "ייחודם" זה, והמדינה תצטרך להיערך למתן טיפול נרחב למתמודדים עם פוסט טראומה שאינם, בהכרח, חיילים, אלא גברים, נשים, ילדים וטף.