בעשור וחצי השנים האחרונות מקדם ומעודד משרד הבריאות הישראלי את הקמתן של המסגרות הקהילתיות, הבתים המאזנים, כחלופה אופציונאלית עבור מי שזקוק לאשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים. אולם, על אף הצורך הברור במציאת חלופה יעילה למסגרות הטיפול הממוסדות הקיימות, השאלה העוסקת במעמדה המדויק של צורת טיפול זו כחלופה אשפוזית שרירה וקיימת, עדיין, במידה רבה, תלויה בחלל האוויר. משרד הבריאות, מצידו, נזהר מאזכור המונח "חלופה לאשפוז" (ציטוט מדויק מהגדרת "בית מאזן", כפי שהיא מופיעה באתר משרד הבריאות – ""בית מאזן" הינה מסגרת המספקת שירותי טיפול אינטנסיביים לאנשים המצויים במשבר נפשי חריף, אשר טיפול במסגרת מרפאתית או במסגרת של "טיפול יום" לא הצליחו לייצב את מצבם, ורופא הפסיכיאטר ממליץ על כניסתם לאשפוז פסיכיאטרי, או לחלופין- ל"בית מאזן", כדי למנוע את האשפוז.".) ומעדיף את שימת הדגש דווקא על "מניעת האשפוז". מעבר לסיבה הרשמית הטוענת כי, בהגדרתם, בתים מאזנים אינם בתי חולים ואינם נמצאים במתחמי בתי חולים, משרד הבריאות הישראלי מתחבט ומתלבט בסוגיה עבור מי מהמטופלים מסגרת פחות פורמלית זו עשויה להעניק את הטיפול היעיל יותר, הטיפול שעדיף על מסגרת הטיפול שבית החולים הפסיכיאטרי (הממוסד, הקונבנציונאלי, ובמקרים מסוימים, אף המיושן-קמעה בגישותיו) מסוגל להעניק למטופליו.
גישה ממוקדת מטופל מול גישה ממוקדת מערכת
אחד מהיתרונות המובהקים של בית מאזן הוא אופן ההתייחסות הפחות נוקשה שבו רואה הצוות את הטיפול בשוהים במקום, והדבר, כמובן, מתבטא לאורך כל הטיפול, מרגע הקליטה של המחלים במקום ועד לשחרורו בחזרה לחייו, למשפחתו ולקהילה. במקרים רבים, גישה זו, שהיא הוליסטית יותר, רחבה יותר ואף יותר מותאמת, ספציפית, למטופל השוהה בבית המאזן, עשויה להוות את לשון המאזניים בין מטופל שחוזר לסבב אשפוז / טיפול נוסף (תופעה נפוצה בבתי החולים הפסיכיאטריים הממשלתיים) בשל אי יכולת להתמודד עם העולם ש"בחוץ" לבין מטופל שקיבל את כל הכלים להתמודדות בבית המאזן, וכשהוא יוצא ממנו, הוא יוצא לחיים חדשים ובריאים באמת.
בין מהדוגמאות הבולטות לפער העצום שבין שתי הגישות הטיפוליות בשני סוגי המסגרות ניתן למצוא את ההכנה של המטופל המשתחרר לחיים ב"יום שאחרי" – היום שאחרי יציאתו של המחלים מהמסגרת המטפלת שבה הוא חי בסוג מסוים של בועה אל העולם שבחוץ, זה, שבמידה רבה, במקרים מסוימים (למשל, מטופלים העוברים טיפול בחרדה) היה גם ה"אחראי" להתדרדרותו של המטופל ולהגעתו למצב שבו הוא זקוק למסגרת הטיפולית.
תהליך הכנתו של המחלים ליום השחרור בבית המאזן מתחיל קרוב מאד למועד הגעתו לשם, ולמעשה, מתנהל במקביל לטיפול שהוא מקבל בבעיה שלשם פתרונה הוא הגיע לשם.
תהליך זה הינו רחב ומקיף ומשתנה בין מטופל אחד לחברו. יחד עם זאת, ישנם מספר דברים שעליהם מושם הדגש בתהליך:
רכישת מיומנויות חיים ותפקוד יומיומי במסגרת בית מאזן
בעוד ששיגרה עבור האדם הבריא, לעיתים קרובות, עשויה להיתפש כמשעממת וכמשהו שממנו יש לו צורך לברוח, עבור השוהה בבית מאזן שיגרה נתפשת אחרת לגמרי – עוגן שמאפשר לו להתחבר למציאות ולצבור את הביטחון בשל החזרתיות על הדברים, בשל אותה ה"מסגרת" ששיגרה יומיומית מעניקה לו. חלק גדול מהמתמודדים עם בעיות נפשיות משוועים בכל נשמתם לכך שמישהו אחר ייצור עבורם את אותה מסגרת מחייבת המתווה את סדר יומם ולא יאפשר להם "להתפזר" הרחק מהמציאות ולשקוע בתוך עצמם ובבעיותיהם. מסגרת השגרה בבתים המאזנים אינה מתייחסת, אך ורק, ללוחות הזמנים של הטיפולים בגישות השונות, אלא אף לשעת הקימה, לצורך לסדר את המיטה, לזמני ארוחות קבועים, לדברים שמותר או אסור לעשות בתקופת הטיפול ועוד לא מעט דברים שעבור האדם הבריא עשויים להיראות זניחים או שגרתיים, אבל עבור השוהים בבית המאזן, אף הם, סוג מסוים של מנוף להחלמה ולהגעה לאיזון.
התמודדות עם אתגרים וחרדות בעולם שמחוץ לכותלי המוסד
בדיוק כפי שילד חרד להישאר ללא אימו בימים הראשונים בגן, עבור המחלים (גם בשלבי ההחלמה המתקדמים יותר) העולם שבחוץ הוא "בחוץ", מחוץ לכתלי הבית המאזן, מחוץ לקירות המקום הבטוח שיוצר עבורו הצוות המקצועי של המקום בתשומת לב רבה. כך שגם במצב מתקדם יותר, כשבתוך המסגרת הטיפולית המחלים חש בביטחון, עדיין נשאר עבורו הנעלם הגדול – מה יקרה לו מחוץ לה?
הטיפול ההוליסטי בבית מאזן מתייחס גם לחששות אלה ומקנה למטופל המחלים כלים בהם הוא יכול להשתמש כשהוא חש שהחשש עלול להכריע אותו. יתרה מכך, במסגרת הטיפול, המחלים לומד לזהות את האפיזודה (החרדתית, הדיכאונית וכן הלאה) לפני שהיא מגיעה ולנקוט באמצעים הדרושים בכדי להעלים אותה או לעבור אותה בדרך הקלה ביותר.
חיזוק הקשר עם המשפחה והמעגל התומך לקראת החזרה הביתה
מרבית האנשים (גם הבריאים שבינינו) אינם חזקים דיים בכדי להתמודד לבדם ובכוחות עצמם עם כל מה שהחיים "מפילים" עליהם, במיוחד לא לאורך זמן. הם יחפשו אוזן קשבת או כתף תומכת אצל בן / בת זוג, חבר /ה טוב /ה או יקיפו את עצמם באנשים שאוהבים אותם בכדי שיתמכו בהם בשעותיהם הקשות. תמיכה זו, גם אם היא אינה ניתנת על ידי איש מקצוע, לעיתים קרובות עשויה למנוע ממצבו הנפשי של האדם להתדרדר ולהגיע לנקודה שממנה יהיה לו קשה "להתרומם" בחזרה.
נסייג – ישנם מקרים ספציפיים מאד שבהם גם קיומו של המעגל התומך אינו מסוגל למנוע את עצם ההתדרדרות. אולם גם במקרים אלה, ערנותו של מעגל זה (בני משפחה או חברים) בהחלט יכולה להביא לכך שהאדם יקבל את הטיפול המקצועי הנדרש לו מוקדם ככל האפשר.
ובסיום התהליך, לא פחות חשוב מהנקודות הקודמות, ליווי ותמיכה של הצוות הטיפולי בתהליכי המעבר והשיקום בקהילה, גם לאחר השחרור בפועל מהבית המאזן.
בית מאזן – EZONE – המקום שבו כל מטופל ומטופלת מקבלים את כל הכלים הנדרשים להם, בכדי לשוב לחיים מאוזנים ובריאים!
