נורמלי ואנושי לחלוטין לחוות לחץ טראומטי בעקבות אירוע מטריד, בין אם זו תאונת דרכים, תאונת מטוס, פשע אלים, פיגוע טרור, מגיפה כלל-עולמית או אסון טבע (כמו רעידת אדמה, הוריקן או שיטפון). אתם עשויים לחוש הלם עז, בלבול ופחד, או להרגיש קהי-חושים או מוצפים בשורה של רגשות סותרים, שלפעמים, יגיעו במקביל. והרגשות הללו אינם מוגבלים בהופעתם, אך ורק, לאנשים שחוו את האירוע על בשרם. החדשות שאנחנו צורכים בזמן אמת ו24/7 והחשיפה למדיות החברתיות פירושן שכולנו מופגזים, כל העת, במידע ובתמונות מחרידות של טרגדיות, סבל ואובדן כמעט ברגע שהם מתרחשים ומכל מקום בעולם. חשיפה מתמשכת עלולה להציף את מערכת העצבים האנושי וליצור מתח טראומטי ממש כאילו חוויתם את האירוע בגוף ראשון. לחץ טראומטי מסוגל לנפץ לרסיסים את תחושת הביטחון שלכם, ולהותיר אתכם חסרי אונים ופגיעים בעולם מסוכן – במיוחד במקרים בהם האירוע הטראומטי היה מעשה ידי אדם (כמו פיגוע או פעולת טרור). אתם עלולים להרגיש סחוטים ומותשים פיזית ורגשית, להתקשות להתגבר על תחושת הצער, או להתקשות להתמקד, לישון או לשלוט בתגובותיכם – כל אלו הן תגובות נורמליות ואנושיות לאירועים חריגים.
לעיתים, המחשבות והתחושות המטרידות הנלוות למתח שמקורו טראומטי (כמו גם כל הסימפטומים הפיזיים) תתחלנה לדעוך כשהחיים ישובו בהדרגה לקדמותם, במהלך הימים או השבועות שלאחר האירוע הטראומטי. אבל, מעבר לציפייה ש"הזמן יעשה את שלו", ישנם לא מעט דברים שתוכלו לעשות כדי לסייע בהחלמה ולהתמודד טוב יותר עם הטראומה שחוויתם. בין אם עברתם את האירוע בעצמכם, הייתם עדים לו, נוכחתם שם במסגרת תפקידכם או שחוויתם את המתח הטראומטי כתוצאה ממנו בדרך עקיפה.
זיהוי ואבחון הפרעת דחק: הצעד הראשון בדרך להחלמה
הפרעת דחק חריפה (ASD – Acute Stress Disorder) היא מצב בריאותי נפשי קצר-טווח שעשוי להופיע במהלך החודש הראשון לאחר התרחשות האירוע הטראומטי. הפרעת דחק כרוכה בתגובות המקושרות ללחץ, ביניהן – חרדה, פחד עז או תחושת חוסר אונים, פלשבקים וסיוטים, תחושת קהות חושים וניתוק מהמציאות, ניסיון להימנע ממצבים, אנשים, מקומות או מכל סוג אחר של תזכורת הקשורה לאירוע הטראומטי. הפרעת דחק עשויה להיות תגובה לאירועים טראומטיים שונים, כדוגמת אסונות טבע, תקיפה מינית, אלימות פיזית, התעללות מילולית, תאונות קשות, פציעה קשה, מחלה פתאומית, פיגוע טרור, קרב וכד'. הפרעת הדחק עלולה להופיע ולהשפיע על אדם בכל שלבי חייו – בילדות, בהתבגרות או בבגרות.
בשל מאפייניהן הדומים של ההפרעות השונות, לעיתים קרובות, מתבלבלים בין הפרעת דחק חריפה לבין הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) או בינה לבין הפרעת הסתגלות.
הפרעת דחק חריפה מול PTSD
ההבדל העיקרי בין הפרעת דחק חריפה להפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) הוא משך התסמינים. הפרעת הדחק החריפה מתייחסת לתגובות מתח המתרחשות בין שלושה ימים לארבעה שבועות לאחר אירוע טראומטי, בעוד שתגובות לחץ הנמשכות מעבר לארבעה שבועות לאחר קרות האירוע עשויות להעביר את המתמודד עימן שלב ולהכניס אותו לקטגוריה של PTSD.
הפרעת הסתגלות מול הפרעת דחק חריפה
אף הפרעת הסתגלות מוגדרת כמצב נפשי המתרחש בתגובה לאירוע מלחיץ. ההבדל בין הפרעת דחק חריפה להפרעת הסתגלות הוא שהאירוע המלחיץ במקרים של הפרעת הסתגלות ייחשב, בדרך כלל, כ"פחות טראומטי" מהאירוע שגורם להפרעת דחק חריפה. למשל, אובדן מקום העבודה או סיום מערכת יחסים (הפרעת הסתגלות) "מול" תקיפה מינית או פיגוע טרור (הפרעת דחק חריפה).
טכניקות הרגעה ופיתוח חוסן נפשי לסובלים מהפרעת דחק / חשיבות הטיפול הפסיכולוגי והתרופתי בהתמודדות עם הפרעת דחק
פסיכותרפיה (טיפול בשיחות) נחשבת כטיפול העיקרי בהפרעת דחק חריפה, בעיקר טיפול קוגניטיבי התנהגותי הנקרא CBT ממוקד טראומה. טיפול זה מתקיים בהנחיית איש מקצוע מיומן ומוסמך בבריאות הנפש (מטפל, פסיכולוג או פסיכיאטר) והוא מספק תמיכה, ליווי והכוונה למתמודד עם הפרעת הדחק, ובמידת הצורך, גם למשפחתו.
טיפול CBT ממוקד טראומה כולל, בין היתר, התייחסות לגורמים הבאים:
- לימוד המתמודד להיכרות עם הדרכים שבהן גופו מגיב לטראומה וללחץ
- ניהול הסימפטומים
- זיהוי ועיצוב מחדש של דפוסי חשיבה בעייתיים
- טיפול בחשיפה – חשיפה בטוחה לגורם הפחד. אנשים המתמודדים עם הפרעת דחק חריפה עשויים להימנע מדברים או ממצבים שאותם הם מקשרים לאירוע הטראומטי. מטפלים ב-CBT משתמשים בטיפול בחשיפה בכדי לעודד את המתמודד עם הפרעת דחק חריפה להיכנס למצבים מעוררי החרדה ולנסות לשהות במצבים אלו בהדרגה זמן רב יותר בכל פעם.
טיפולים נוספים בהפרעת דחק חריפה
אמנם ישנן ראיות מחקריות מצומצמות התומכות בשימוש בתרופות, ספציפית, לטיפול בהפרעת דחק חריפה, אך ידוע כי תרופות מסוימות מסוגלות להקל על תסמינים של PTSD. ביניהן מעכבי ספיגה חוזרת סלקטיביים של סרוטונין (SSRI) ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI).
בניית מערכת תמיכה אישית וחברתית כמפתח להתמודדות מוצלחת
במרבית המקרים, לא ניתן למנוע את עצם התרחשותו של האירוע הטראומטי. אבל מחקרים שונים מראים כי ניתן לנהל את עוצמתם של תסמיני הפרעת הדחק החריפה, בין השאר, באמצעות הדברים הבאים:
הקניית תחושת ביטחון – תחושת הביטחון חיונית לנו תמיד, אולם הצורך בה אפילו גובר בעקבות אירוע טראומטי. תמיכה זוגית / משפחתית כמו גם תמיכה מקצועית על ידי אנשי מקצוע שהוכשרו לכך עשויה להועיל מאד.
הקפדה על שמירת הבריאות הגופנית – חשוב לשמור ולתחזק על שגרת יום בריאה, גם (ובעיקר!) לאחר אירוע טראומטי. תזונה בריאה, גיבוש סדר יום המעגן זמני שינה ומשריין זמן לפעילות גופנית ולתרגילי מיינדפולנס – חשוב מאד. כדאי גם להימנע מהשימוש באלכוהול או בחומרים אחרים ככלי התמודדות זמניים.
תמיכה – טבעי לחפש את התמיכה הרגשית אצל משפחה ו / או חברים. במקרים בהם אין כזו, או שהתמיכה שהם מסוגלים לספק אינה מספיקה, חשוב לפנות לגורם מקצועי שיכוון אתכם לקבלת הטיפול והתמיכה המתאימים, בית מאזן, חלופה לאשפוז פסיכיאטרי – או כל סוג תמיכה אחרת שתתאים למצבכם.
בית מאזן – EZONE – אנשי המקצוע שלנו נמצאים כאן לרשותכם, לאורך כל הדרך!